פסק-דין בתיק עב"ל 58088-09-11

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אהובה עציון ונציגת הציבור גב' ניצה בראל; בל 2061-08) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בברך ימין כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

            עיקר העובדות ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         המערער, אשר עובד בחברת מתן אבטחה בע"מ, הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה על פגיעה בעבודה מיום 12.11.02, לאחר שהחליק ונפל מגדר בטון. לאחר שהאירוע מיום 12.11.02 הוכר כתאונת עבודה, עניינו נדון בועדות רפואיות בהן נשלל קשר סיבתי בין תאונת העבודה  לבין הפגימה בברך ימין. ביום 15.8.07 נמסר בהודעת פקיד התביעות של המוסד כי בתאונת העבודה הוכרה חבלת ירך ימין ולא הוכרה פגיעה בברך ימין. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי, בה נדונה השאלה האם המערער נפגע בתאונת העבודה גם בברך ימין.

3.         לאחר שנשמעו עדויות בבית הדין האזורי, ניתן ביום 6.9.10 פסק דין חלקי בו נקבע כי המערער הרים את הנטל להוכיח שבתאונת העבודה הוא ספג מכה גם בברך הימנית. לכן, קבע בית הדין האזורי כי הוא ימנה מומחה רפואי בשאלה האם ישנו קשר סיבתי בין הפגיעה בברך בתאונה לבין מצבו הרפואי. 

4.         בית הדין האזורי מינה את פרופ' חיים צינמן כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן גם המומחה) בשאלת הקשר הסיבתי האמור. המומחה כתב בחוות דעתו כי לא ניתן לקשור בין האירוע מיום 12.11.02 לבין הממצא בבדיקת ה-M.R.I מיום 27.2.05, זאת משום שהחומר הרפואי לאחר האירוע התאונתי דל ואינו ברור, ואין מסמכים לאחר האירוע בדבר ממצאים רפואיים או הפניה לחדר מיון, ואין כל רישום על ממצאי טראומה הקשורים לברך. עוד נכתב כי קיימים רישומים לא ברורים על ממצאים בברך עובר לאירוע התאונתי, אך לא ברור מה היה מצב הברך לפני התאונה ומה הממצא כתוצאה מהתאונה ולכן לא ניתן לקבוע האם האירוע גרם להחמרת מצב.

            המומחה נשאל שאלות הבהרה על חוות דעתו ובתשובותיו פירט את הרישומים הרפואיים וציין כי הרישומים לאחר התאונה אינם ברורים ואינם מציינים ממצאים טראומטיים בברכיים, רוב הרישומים מתייחסים לצד שמאל, והרישומים שצוינו בסעיף 3ב לחוות דעתו הראשונה מתייחסים לברך ימין.

            בית הדין האזורי, בפסק דינו, קבע כי לאור חוות דעת המומחה, המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי בברך ימין לבין התאונה, ודחה את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו.

            ההליך בערעור וטענות הצדדים :

5.         בכתב הערעור טען ב"כ המערער כי חוות דעתו של המומחה סותרת את התיעוד הרפואי ואת שנקבע בפסק הדין החלקי של בית הדין האזורי. לטענתו, המערער התלונן על חבלה בברך ימין כבר ביום 18.11.02, ומצביע על מסמכים רפואיים נוספים שלטענתו תומכים בגרסתו. עוד טוען כי המערער פנה לחדר מיון לאחר התאונה, והמומחה חרג מסמכותו כשהטיל ספק בעצם הפגיעה בברך ימין. על כן, יש לטענתו למנות מומחה רפואי אחר.

6.         בדיון קדם הערעור שנערך בפניי ביום 30.5.12 הסכימו הצדדים כי למען הסר ספק תרכז ב"כ המערער את המסמכים הרפואיים אליהם היא מתייחסת בטענותיה, תדגיש את המקומות המתייחסים לברך ימין, והמומחה יישאל שאלת הבהרה נוספת בעניין.

            ביום 20.6.12 הופנתה למומחה שאלת הבהרה בזו הלשון:

"המומחה מופנה למסמכים הרלוונטיים בדבר פגיעתו של המערער בברך ימין, כפי שרוכזו על ידי ב"כ המערער בהודעה מיום 12.6.12. כיצד מסקנותיך מתיישבות עם האמור באותם מסמכים?"

המומחה בתשובתו סקר אחד לאחד את המסמכים הרפואיים אליהם הופנה, וציין במסקנתו כי אין כל פגיעה בברך ימין הקשורה לתאונה מיום 12.11.02 והוא מאמץ את מסקנותיו בחוות הדעת הקודמת.

7.         בתגובה לתשובת המומחה, שב וטען ב"כ המערער כי המומחה חרג מסמכותו והיה עליו לצאת מהנחה כי היתה פגיעה בברך ימין ולחוות את דעתו רק בדבר הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין מצבו הרפואי כיום.

            ב"כ המוסד טען בתגובה כי המומחה ענה לשאלת ההבהרה בצורה ברורה ועניינית, והתייחס בצורה מפורטת לכל התיעוד הרפואי שהתבקש ולכן יש לדחות את הערעור. 

8.         הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991.

דיון והכרעה :

9.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית, לחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, לאחר שלא עלה בידו של המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תאונת העבודה מיום 12.11.02 לבין הפגימה בברכו הימנית ממנה הוא סובל לטענתו.